קליניקה בחריש | פגישות בתיאום מראש

קליניקה בחריש · בתיאום מראש

הכלים

אימון קשב וריכוז לנשים

השוק קורא לזה נושא של ילדים. לאישה בת ארבעים שמאבדת את החוט באמצע משפט אין בכלל מדף, והיא לא מדמיינת את זה.

איך זה נראה ביום-יום

זה כמעט אף פעם לא מגיע בתור "יש לי בעיה בריכוז". זה מגיע ככה:

  • את פותחת את הארון ולא זוכרת בשביל מה נכנסת.
  • משימה של עשר דקות נדחית שבועיים, ואת לא יודעת להסביר למה דווקא היא.
  • באמצע משפט החוט נשמט, ואת מחפשת אותו בזמן שממשיכים לדבר אלייך.
  • יש לך שלוש רשימות בשלושה מקומות, ואף אחת מהן לא מעודכנת.
  • את מתחילה שלושה דברים ומסיימת אחד, ובערב זוכרת רק את השניים שנשארו פתוחים.
  • הראש עובד גם בשתיים בלילה, על דברים שאין מה לעשות איתם בשתיים בלילה.

מה עושים עם זה

מתעדפות

לא רשימה ארוכה יותר. רשימה שיודעת מה קודם, ומה מותר שיחכה.

מתחילות

החלק הכבד הוא בדרך כלל השנייה הראשונה, ולא המשימה. עליה אפשר לעבוד.

מסיימות

לסגור מה שפתחת, כדי שהראש יפסיק להחזיק את זה פתוח ברקע כל היום.

מסדרות את היום

השגרה, הסביבה, והדרך שבה את מחלקת את הזמן. לפעמים זה השינוי היחיד שצריך.

מורידות רעש

חלק מהעומס הוא לא שלך מלכתחילה. שווה לבדוק מה נכנס לראש ולמה.

אבחנה היא לא תנאי כניסה

אבחנה נועדה לקבל אישור, או לפתוח דלת למסלול רפואי. שניהם לגיטימיים לגמרי, ושניהם עבודה של מישהו אחר.

אני לא מאבחנת. אני עובדת עם העומס עצמו - ובזה אפשר להתחיל כבר עכשיו, בלי להמתין לשום דבר ובלי לקבל אישור מאף אחד.

זה גם הקושי שהכי קל להודות בו, כי הוא נשמע טכני. הרבה נשים נכנסות דרכו, ותוך כמה מפגשים מגלות שמתחתיו יושב עומס רגשי שפשוט לא היה לו שם.

למי זה מתאים

לאישה שמתפקדת מצוין

מבחוץ הכול עובד. מבפנים כל דבר קטן דורש הרבה יותר כוח ממה שהוא צריך.

לאישה שהיום שלה מלא

עבודה, בית, ילדים, הורים. הראש מחזיק את כולם בו זמנית ואף אחד לא רואה.

לאישה שמתחילה ולא מסיימת

לא כי לא אכפת לה. כי משהו בדרך מהכוונה לביצוע כל הזמן נשמט.

לאישה שאין לה אבחנה

וגם למי שיש לה אחת. שתיהן מגיעות לאותה עבודה על העומס.

אם הגעת עד כאן, אפשר פשוט לכתוב לי

כמה שורות מספיקות. אני עונה אישית.