ואם אני לא במשבר רציני?
אין רף כניסה ולא צריך אבחנה. חלק מהנשים שמגיעות אליי מתפקדות מצוין, וכשמבחוץ הכול עובד אין רגע שבו מותר לעצור. וחלקן מתמודדות עם קושי יומיומי שקשה לקרוא לו בשם - ריכוז שנשמט, משימות שנתקעות, תחושה שהכול דורש יותר כוח ממה שצריך.
ואין לי זמן?
אני לא מאמינה ב"אין זמן". בסוף הכול סדר עדיפויות, ובשלב מסוים צריך לשים את עצמך גבוה מספיק בו. מפגש אחד בשבוע או בשבועיים, שבו את שם בשביל עצמך. ולשים את עצמך במקום הראשון זה לא על חשבון האחרים, זה מה שמאפשר לך להיות שם בשבילם.