הבוקר הזה הלב מרגיש אחרת. המילים 'נפתחה מלחמה' הן לא רק כותרת בחדשות. הן רעד שעובר בגוף, הן הכיווץ המוכר בבטן, והן גם חוסר הוודאות שיושב אצלנו בזמן שאנחנו מנסות להבין מה הצעד הבא
עבור רבות מאיתנו, אלו שרגילות להיות העוגן, הבוקר הזה הפעיל מנגנון מוכר.. הטייס האוטומטי. אנחנו כבר בתוך העשייה: לארגן את הממ"ד, להרגיע את הילדים, לענות להודעות של ההורים, לוודא שכולם מסביבנו נושמים. אנחנו מחזיקות את הכל כל כך חזק, עד שלפעמים אנחנו שוכחות להרגיש את עצמנו בתוך הכאוס הזה.
המקום שבו המילים נגמרות
יש פער עצום בין מה שאנחנו יודעות בראש לבין מה שהגוף מרגיש ברגעים כאלו. בראש, אנחנו מבינות שצריך לשמור על קור רוח, שצריך להמשיך לתפקד, ש'יהיה בסדר'. אבל הלב לא תמיד מקשיב להיגיון. הוא מרגיש את הדאגה, את חוסר האונים, את המשקל הכבד של האחריות על הכתפיים שלנו.
לפעמים, המילים פשוט לא מספיקות כדי להרגיע את הסערה הפנימית. אנחנו יכולות לדבר על זה עד מחר, אבל המתח נשאר צרוב בשרירים, בנשימה הקצרה.
מה אפשר לעשות עכשיו? כמה רגעים של שקט בתוך הרעש:
- נשימת 5-5-5: כשאת מרגישה שהבהלה עולה, נסי להניח יד אחת על הלב ויד שנייה על הבטן. שאפי אוויר לאט דרך האף במשך 5 שניות, החזיקי את האוויר בריאות ל-5 שניות, והוציאי אותו לאט דרך הפה במשך 5 שניות נוספות. האיתות הפשוט הזה למערכת העצבים עוזר לה להבין שמותר לה להירגע לרגע.
- צמצום רעשים: הטלפון והחדשות הבלתי פוסקים מציפים את המערכת שלנו ברעש שמגביר את המתח. נסי להגדיר לעצמך זמני עדכון קבועים, וביתר הזמן – הניחי לזה. צמצום החשיפה עוזר להחזיר תחושה מסוימת של שליטה פנימית.
- לתת שם לפחד: במקום להילחם בו, נסי רגע להגיד לעצמך: "כרגע אני פוחדת, וזה הגיוני". לפעמים מתן שם לתחושה עוזר לה להפסיק לנהל אותנו.
- מגע עם הטבע: אם יש לך אפשרות, צאי רגע לגינה או למרפסת. הריח של האדמה, המגע של הרוח. אלו תזכורות קטנות שהעולם עדיין קיים, ושיש בו כוחות של איזון גם עכשיו.
- כמה טיפות של תמצית מרגיעה כמו רסקיו או תמציות פרחי באך אחרות שמתאימות לך, זה הזמן להשתמש בהן. הן מסייעות בריכוך התגובה הרגשית החריפה.
- שמנים אתרים להרגעה: שמנים אתריים יכולים להיות עוגן חושי ברגעי לחץ. טפטפי כמה טיפות של שמן לוונדר במקומות שונים בבית או על פרק כף היד. הריח המוכר עוזר למערכת הרגשית שלך.
להסכים לא להחזיק את הכל
בימים כאלו, הדבר הכי קשה הוא להסכים להניח את המשא לרגע. להבין שגם ׳העוגן׳ זקוק לאחיזה. מותר לך להיות לא רק המרגיעה, אלא גם זו שזקוקה להרגעה.
תשמרו על עצמכן, על הנשימה שלכן, ועל הידיעה שאתן לא חייבות לסחוב את כל פחדי העולם לבד. בתוך המלחמה הגדולה בחוץ, חפשי את השלום הקטן והמדויק שלך בפנים.
אולה.
